גזר דין בתיק ת"פ 8105-09

הנאשמים הורשעו, על יסוד הודאתם בכתב האישום המתוקן, בעבירות של קשירת קשר לפשע, לפי ס' 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); שוד בנסיבות מחמירות, לפי ס' 402(ב) לחוק; ניסיון לשוד, לפי ס' 402(ב)+25 לחוק; סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי ס' 402(ב)+ 31 לחוק; ירי באזור מגורים, לפי ס' 340א לחוק; ונשיאת נשק שלא כדין, לפי ס' 144(ב) לחוק.

כתב אישום המתוקן כולל חמישה אישומים, המגוללים פרשה של מעשי שודשבוצעו על ידי הנאשמים, שהינם בני דודים, ביחד או לחוד, בצוותא חדא עם אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה. כל מעשי השוד בוצעו באיומי נשק, חלקם ללא הצלחה, במטרה לשדוד כלי נשק ממאבטחים וכסף מתחנת דלק וסופר מרקט, כולם בעיר רהט.

מהאישום הראשון בו הודה נאשם 1, עולה כי הנאשם 1 ואחר קשרו קשר לבצע שוד מזוין של מאבטח סניף בנק דיסקונט ברהט ולשדוד את אקדחו. ביום 17/11/09 הגיעו השניים לבנק בעודם עוטים על פניהם כובעי גרב ומחזיקים אקדח חצי אוטומטי מסוג סטאר, התקרבו אל המאבטח שעמד מחוץ לבנק, הנאשם 1 ירה ירייה באוויר על מנת להפחיד את המאבטח ולמנוע את התנגדותו, המאבטח ירד על ברכיו והרים את ידיו, האחר ניגש אליו ושלף מהנרתיק את אקדחו ומחסנית שהייתה צמודה לו, או אז נמלטו השניים מהמקום ושללם בידם.

מהאישום השני בו הודה נאשם 2, עולה כי הנאשם 2 ואחר קשרו קשר לבצע שוד מזוין של מאבטח בקופת חולים מכבי ברהט, המוכר לשניים, ולשדוד את אקדחו. ביום 3/12/09 הגיעו השניים למאבטח סמוך לביתו בעודם עוטים על פניהם כובעי גרב ומחזיקים אקדח חצי אוטומטי מסוג סטאר הנזכר באישום הראשון. כשהגיע המאבטח ברכבו לביתו ובעודו ברכבו, ניגש אליו האחר ובאיומי נשק דרש ממנו את האקדח. המאבטח סרב למסור את האקדח ושאל לזהותו של האחר, האחר הורה לנאשם 2 לקחת מהמאבטח את האקדח, דרך את נשקו, כיוון את הנשק לעבר חזהו של המאבטח ולבסוף ירה ירייה אחת לכיוון רצפת הרכב על מנת להפחיד את המאבטח ולמנוע את התנגדותו. הנאשם 2 נכנס לרכב דרך דלת הנוסע הקדמי ושלף את אקדחו של המתלונן מנרתיקו, או אז נמלטו השניים בריצה מהמקום ובדרך השליכו את כובעי הגרב של שניהם ואת החרמונית שלבש האחר. המאבטח חש בבהלה רבה והובהל לבית החולים באמצעות אמבולנס של מד"א, שם קיבל טיפול רפואי.

מהאישום השלישי בו הודה נאשם 2, עולה כי הנאשם 2 ושני אחרים קשרו קשר לבצע שוד מזוין בתחנת הדלק "אלפיניש" באזור התעשייה ברהט. במסגרת הקשר הנ"ל, ביום 30.12.08, הגיעו לתחנת הדלק באמצעות רכב מסוג מזדה, בו נהג אחד השותפים, בעודם עוטים על פניהם כובעי גרב ומחזיקים באקדח, הנאשם 2 ואחד השותפים (להלן: "השותף") ירדו מהרכב ופנו לעבר חדר המתדלקים, שם שהה המתדלק. הנאשם 2 עמד בפתח החדר, השותף ניגש למתדלק ודרש ממנו את כל הכסף תוך שהוא מצמיד אקדח לחזהו, המתדלק סרב והתרומם מכיסאו, השותף בתגובה איים עליו שישב אחרת יהרוג אותו וירה סמוך למתלונן על מנת להפחידו ולהניעו למסור את הכסף, הירייה פגעה בקיר, המתדלק מסר לידיו סך של 600 ש"ח שהיה על גופו, השניים נטלו את הכסף ונמלטו בריצה לעבר הרכב, המתדלק קרא לעברם על מנת לעצור בעדם, השותף ירה ירייה נוספת באוויר, השניים נכנסו לרכב ונמלטו מהמקום.

מהאישום הרביעי בו הודה נאשם 1, עולה כי הנאשם 1 ושני אחרים קשרו קשר לבצע שוד מזוין של מאבטח סניף משרד הפנים ברהט ולשדוד את אקדחו. במסגרת הקשר הנ"ל, ביום 1.2.09, הגיעו השניים לסניף משרד הפנים באמצעות רכב מסוג מזדה, בו נהג אחד השותפים, בעודם עוטים על פניהם כובעי גרב, על ידיהם כפפות ומחזיקים אקדח חצי אוטומטי מסוג סטאר הנזכר באישומים הראשון והשני. הנאשם 1 ואחד השותפים יצאו מהרכב, הנאשם 1 עמד סמוך לפתח הסניף והאחר נכנס לסניף, ירה שתי יריות באוויר על מנת להפחיד את הנוכחים ולמנוע את התנגדותם והורה לנוכחים לשכב על הרצפה, ניגש למאבטח וניסה לשדוד את אקדחו, המאבטח חבט בידו והצליח להתרחק ממנו ולשלוף את נשקו, או אז נמלטו השניים מהמקום מבלי לבצע את זממם.

מהאישום החמישי בו הודו שני הנאשמים, עולה כי הנאשמים ביחד עם שלושה אחרים קשרו קשר לבצע שוד מזוין של סופר מרקט "יש הכל ובזול" ברהט. במסגרת הקשר הנ"ל, ביום 30.3.09, הגיעה החבורה לסופר מרקט באמצעות רכב מסוג מזדה, בו נהג אחד השותפים, בעודם עוטים על פניהם כובעי גרב, על ידיהם כפפות והשותפים מחזיקים באקדחים. הנאשמים ושניים מהשותפים נכנסו לסופר מרקט, צעקו לעבר הנוכחים לשכב על הרצפה ולא לזוז והשותפים ירו באוויר כל אחד שלוש יריות על מנת להפחיד את הנוכחים ולמנוע את התנגדותם, הנאשמים ניגשו אל הקופות וניסו לפתוח אותן ללא הצלחה, או אז נמלטה החבורה מהמקום מבלי שביצעה את זממה.

הצדדים לא הציגו הסדר לעניין העונש.

תסקיר שרות המבחן לנוער בעניינו של נאשם 1, מציין כי נאשם 1 היה קטין בעת ביצוע העבירות, כיום בן 18.5, בא מרקע משפחתי מורכב לרבות מצוקה כלכלית קשה מאוד, סובל מגמגום בדיבורו, נשר מהלימודים בחטיבת הביניים והחל לעבוד לכלכלת משפחתו. נאשם 1 הודה במיוחס לו, לקח אחריות על מעשיו, גילה אמפטיה לקורבנות והצליח לזהות את המניעים הגלויים לביצוע העבירות אם כי עדיין מגלה קושי לזהות את הגורמים האישיים להתנהגותו הפוגעת. לאחר מעצר בן 7 חודשים בתיק בו עסקינן, עבר למעון נעול שם שהה כחודשיים ואז שוחרר למעצר בית מלא בתנאי פיקוח אלקטרוני. הדיווח מהמעון הנעול מעיד על תפקוד חיובי, הבעת רצון ללמוד, השתלבות והבעת חרטה על מעשיו. להתרשמות שרות המבחן, ההליך המשפטי, המעצר לרבות מעצר הבית, התגייסות ההורים והקשר עם שרות המבחן תרמו להבנתו את משמעות וחומרת מעשיו והיוו עבורו גורם מרתיע ומארגן, מה גם שהעבירות בוצעו על רקע של בלבול ומצוקה, נפשית וכלכלית, ומיד לאחריהן התחרט על מעשיו, הבין ש"זו לא הדרך" ובחר להתחיל לעבוד במפעל "עוף הנגב". שירות המבחן התרשם כי לנאשם 1 שאיפות חיוביות לעתיד ורצון להשתקם, ולפיכך המליץ להרשיעו ולהטיל עליו עונש מאסר על תנאי, צו מבחן למשך שנה במסגרתו ימשיך טיפול פרטני ותיבדק התאמתו לטיפול קבוצתי, פיצוי לנפגעי העבירות בהתחשב במצוקתו הכלכלית ועבודות של"צ בהיקף של 150 שעות.

תסקיר שרות המבחן למבוגרים בעניינו של נאשם 2, מציין כי  המדובר ברווק בן 18 שנים, טרם מעצרו התגורר בבית הוריו ברהט ועבד במשך כשנתיים במפעל בקריית מלאכי. שרות המבחן התרשם מבחור קונקרטי אשר גדל בתנאי מחייה קשים ובמצוקה כלכלית, בהיעדר תמיכה והכוונה, לדבריו אינו יודע קרוא וכתוב ונדרש לצאת לעבוד כבר בגיל 14, בשנים האחרונות פעל מתוך הצורך להשיג לעצמו סיפוקים מיידים ומקורות הכנסה קלים וזמינים והתחבר לחברה שולית. נאשם 2 אמנם הודה ברוב המעשים המיוחסים לו אך התקשה להתייחס לנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירה ואף התקשה לגלות אמפטיה לקורבנות מעשיו, שרות המבחן לא התרשם מחרטה כנה ואמיתית למעשיו. להתרשמות שרות המבחן, נאשם 2 מתקשה להציב לעצמו גבולות, פועל באימפולסיביות, נוטה בסיטואציות שונות לפעול באופן אלים ומנוכר שעלול להוות פגיעה משמעותית באחר ומבלי לשקול את השלכות מעשיו לטווח הארוך ולפיכך לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו.

כראיה לעונש, הגיש ב"כ נאשם 2 חוות דעת מומחה של הפסיכולוג ד"ר וייל (נ/4) ושני דו"חות מודיעיניים שנמצאו בחומר החקירה. מחוות דעתו של ד"ר וייל, עולה כי נאשם 2 סובל מפיגור שכלי קל ומאישיות ילדותית, סובל מחסכים רגשיים ומדימוי עצמי נמוך, פועל מתוך מצוקה ובאימפולסיביות ללא שיקול דעת אם כי משקיע מאמצים לריסון עצמי. מצוקתו כיום נובעת בעיקר מהסתבכותו, כליאתו ומהעונש הצפוי לו.

בטיעוניו לעונש, עמד ב"כ המאשימה על חומרתן של העבירות שביצעו הנאשמים ביחד עם אחרים, לאחר תכנון קפדני, בתעוזה רבה תוך שימוש בנשק חם ובהטלת אימה על המעורבים. כתוצאה ממעשים אלו, מספר אנשים לקו בחרדה ונזקקו לטיפול רפואי בבית החולים ורק בנס לא הסתיימו באובדן חיי אדם. לטענת ב"כ המאשימה, המדובר בעבירות חמורות שבוצעו כלפי אזרחים תמימים, חפים מפשע וחסרי הגנה אך בשל בצע כסף; עסקינן בעבירות חמורות הפוגעות בביטחון האישי של הציבור ומחייבות ענישה משמעותית ומרתיעה. התכנון הקפדני והתעוזה העולה מאופן ביצוע העבירות, כמו גם העובדה שאין עסקינן במעידה חד פעמית אלא במעשים חוזרים ונשנים, מצביעה על מסוכנותם הרבה של הנאשמים. בעניינו של נאשם 1, טען ב"כ המאשימה, כי נאשם 1 מצוי היה ברף העליון של הקטינות ונקרתה בפניו ההזדמנות לבחון את מעשיו לאחר האירוע הראשון, המדובר בדפוס פעולה מסוכן שנאשם 1 אימץ לעצמו וצירוף  תכנון העבירות וביצוען הנועז מעיד על מסוכנותו הרבה. ב"כ המאשימה עמד על הפער בין חומרת מעשיו של נאשם 1 לבין תסקיר שרות המבחן וטען כי המלצות שרות המבחן, לרבות נסיבותיו האישיות של נאשם 1, מתבטלות אל מול גורמי הסיכון המפורטים בתסקיר. אשר על כן, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר ממושך ומרתיע, מאסר מותנה משמעותי, קנס ופיצוי למתלוננים.

בעניינו של נאשם 2, טען ב"כ המאשימה הנאשם יזם, תכנון וביצע סדרה של מעשים חמורים ביותר, מעשיו מצביעים על אדם קר רוח, המתכנן בקפידה את מעשיו, בעל תעוזה רבה שאינו חס על קורבנותיו. לטענת ב"כ המאשימה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות היעדר עבר פלילי וגילו הצעיר, נסוגות מול חומרת העבירות. מה גם שתסקיר שרות המבחן מציג תמונה קשה ובעייתית אודות הנאשם ואינו בא בהמלצה בעניינו. לטענת ב"כ המאשימה, נאשם 2 לא השכיל לנצל את תקופת מעצרו על מנת לערוך חשבון נפש ולבחון את מעשיו, כמו גם להתחרט עליהם, חוות הדעת מטעמו אף היא מצביעה על אטימותו של נאשם 2, על תחושת ניתוק ועל נטייה לאימפולסיביות ואין בה כדי לסייע לנאשם 2. לפיכך, סיכם ב"כ המאשימה, יש להטיל עליו עונש מאסר ממושך ומרתיע, מאסר מותנה משמעותי, קנס ופיצוי למתלוננים.

בטיעוניו לעונש, הדגיש ב"כ נאשם 1, כי המדובר בקטין ללא עבר פלילי שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. המדובר בשלושה אישומים, החמור הוא בגין עבירת השוד והאחרים בגין ניסיון שוד וסיוע לעבירת שוד. באישום הראשון לא נעשה שימוש בנשק כלפי המתלונן והמתלונן אף לא נפגע באופן פיזי. בשני האישומים הנוספים, חלקו של נאשם 1 מינורי באופן יחסי, הוא לא נשא נשק וכל שכן לא ירה בנשק ולא עשה בו כל שימוש, לא ניגש אל המתלוננים ולא הפחידם, חלקו היה בעצם נוכחותו וחיזוק ידי האחרים, לבסוף לאחר שלא צלח ניסיון השוד נמלט מהמקום. ב"כ נאשם 1 עמד על תסקיר שרות המבחן לנוער אשר גובש לאחר תקופה ארוכה, במשך כשנה, בה נאשם 1 ומשפחתו עמדו בקשר עם שירות המבחן. לטענתו, עסקינן בצעיר ממשפחה בעלת נסיבות חיים לא פשוטות, ביצע את העבירות על רקע מצוקה כלכלית בצד היגררות, בשל אישיות ילדותית ובלתי מפותחת, אחרי חברה שולית ואחרי בני משפחתו שהיו שותפים לעבירות. כיום שרות המבחן מזהה אצלו אפשרות ממשית לשיקום ולהשתלבות בחברה ועל כן ההמלצה מחד לפקח על נאשם 1 ולבחון את שיקומו ומאידך- ליתן לו הזדמנות להשתקם. המסגרת הנורמטיבית כיום מעניקה בכורה לשיקומו של קטין ללא עבר פלילי מה גם שהחברה תצא נשכרת משיקומו. ב"כ נאשם 1 הוסיף והדגיש כי אינו מקל ראש בחומרתן של העבירות שביצע נאשם  1 אך עדיין אין בהן כדי לשלול מהנאשם את דרכו השיקומית. מה גם שהלכה פסוקה כי בעניינם של קטינים אל לו לבית המשפט לסטות מהמלצות שרות המבחן לשיקום אלא מטעמים כבדי משקל. ב"כ הנאשם 1 טען כי הקטין היה עצור במהלך 7 חודשים, לאחריהם שהה במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני עד היום למעט יציאות לשירות המבחן ועמד בתנאי מעצרו, ולכך יש ליתן משקל.

בטיעוניו לעונש, פתח ב"כ נאשם 2 ועמד על גילו הצעיר של נאשם 2 שביצע את העבירות בהיותו קטין ואף הודה בכל המיוחס לו בעודו קטין, שבוע טרם מלאו לו 18 שנים. לטענתו, נאשם 2 הודה בהיותו קטין ולא יכול היה לצפות את המשמעות של גזירת עונשו כבגיר, היה זה בידי המדינה להגיש את כתב האישום טרם בגירותו, ויש להתחשב בכך בגזירת עונשו. בנוסף, טען ב"כ נאשם 2 כי חודשיים לאחר הגשת כתב האישום בו עסקינן תוקן חוק הנוער כך שתחולתו נבחנת לאור גילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה ולא במועד הגשת כתב האישום, כך שנאשם 2 החמיץ את שינוי החוק שתכליתו ליתן ביטוי לקטינות כמרכיב עיקרי בשיקולי הענישה. לטענתו, עקרונות חוק הנוער, כמו גם האמנה לזכויות הילד, משקפים תפיסה לפיה ראוי לדון נאשמים שהם קטינים בעת ביצוע העבירה על פי אמות מידה השונות מנאשמים בגירים. לשיטתו, אין להפעיל אמות מידה שונות באותה מערכת משפט בעניינם של שני שותפים שלא היה ביניהם כל שוני מהותי בעת ביצוע העבירות, ולו משום מראית פני הצדק. בנוסף, הפנה ב"כ נאשם 2, לפסיקה ממנה עולה כי קטינותו של נאשם אחד משפיעה על הצורך להקל בעונשו של הבגיר נוכח עקרון אחידות הענישה. ב"כ נאשם 2 טען כי לא ניתן להניח שאין לאדם צעיר כל יכולת להשתקם חרף היעדרה של המלצה טיפולית, כך שככל שישהה זמן ממושך יותר במאסר סביר שאדם יאמץ ויפנים דפוסים עבריינים שעלולים להיות בלתי הפיכים, ולפיכך יש ליתן את הדעת לא רק על עצם הטלת עונש מאסר כי אם גם על משכו. לטענת ב"כ נאשם 2, יש יסוד להנחה כי נאשם 2 נגרר אחרי מנהיגי הקבוצה, הופעל על ידם ושימש בידם ככלי שרת. ב"כ הנאשם 2 הגיש שני דו"חות מודיעיניים המלמדים על בני משפחה בגירים נוספים שנקשרו בפרשה בה עסקינן, ומהם לומד כי הנאשם נגרר אחרי בני משפחתו. תמיכה לכך, טען ב"כ נאשם 2, ניתן למצוא מחוות דעתו הפסיכולוגית של ד"ר וייל. ב"כ הנאשם 2 עמד על נסיבות חייו הקשות של נאשם 2 כפי שעולה מתסקיר שרות המבחן ומחוות הדעת שהוגשה מטעמו, הדגיש כי הוא הודה במיוחס לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר ואף לקח אחריות על מעשיו, וביקש להקל בעונשו של נאשם 2 ולנהוג בו במידת הרחמים.

נאשם 1 הביע את חרטתו וצערו על מעשיו.

נאשם 2 הביע את צערו על מעשיו, לקח עליהם אחריות וביקש הזדמנות לתקן את מעשיו.

דיון

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בפרשה הכוללת מעשי שוד בנסיבות מחמירות, לרבות ניסיון לשוד, שבוצעו בחבורה בעיר רהט תוך שימוש בנשק חם ובאלימות. מעשי השוד תוכננו בקפידה והוצאו לפועל בתעוזה רבה בזה אחר זה בשיטת ביצוע דומה, עת בני החבורה מטילים את מוראם על קורבנותיהם ומנופפים מולם, לעיתים ממש מכוונים על גופם מטווח קצר, אקדח טעון ולבסוף אף ירו בו במטרה להפחיד את קורבנותיהם ולהכניעם. תעוזתם של הנאשמים ניכרת אף מהמטרות שסימנו לשדוד- אקדחים ממאבטחים במוסדות בעיר וכסף מתחנת דלק וסופר-מרקט. במעשי השוד נטלו הנאשמים שלא כדין שלושה אקדחים ואך הגיוני הדבר שיועד להם השימוש בעתיד. לית מאן דפליג כי במעשיהם זרעו הנאשמים בהלה ואימה רבה בתושבי העיר, כך ששוב לא יתהלך    אדם לבטח במחוזותיו. היה במעשיהם של הנאשמים כדי לערער את תחושת הביטחון הבסיסית של האדם מן הישוב הקם בבוקר לדרכו ועל בתי המשפט לנהוג ביד קשה ורמה בפורעי החוק הפוגעים בשורשו של הסדר החברתי במדינתנו.

לחומרא יש לראות את חלקו המרכזי של נאשם 1 במעשי השוד, באשר עולה מכתב האישום כי הוא ניהל את מעשי השוד בחלקם, נשא על גופו נשק בו איים על קורבנותיו ואף ירה בו על מנת להפחידם ולהכניעם.